הנפש ברפואה הסינית מסורתית

  • ספר זה עוסק בתפיסת הנשמה ברפואה הסינית המסורתית ובנגזר ממנה: רגשות, חלומות, גורמי מחלה, מצבי החולי ודרכי הטיפול בהפרעות הקשורות לחוסר איזון רגשי.

  • האתגר הגדול בטיפול באדם, גוף נפש מהלך, מחייב בירור מעמיק בשאלות בנושא הכרה ומודעות. המודעות העצמית אמורה לאפשר לאדם להכיר את עצמו כבן אנוש ייחודי, כסובייקט, אך במקביל, מודעות עצמית בריאה תאפשר להוות גורם משפיע על דרכי ההתנהגות בחיים במרחב הציבורי, הכללי.

  • דיאלוג זה ניכר גם באופן בו האדם חש בדיסוננס לא פתור בין עולמו הנפשי, הרגשי, תשוקותיו וחלומותיו ובין הכרתו השכלית, התבונית המבוססת על הכרה ביקורתית וניסיון. הכמיהה להכיר את שורש הנשמה על מרכיבה השונים ובכך להבין ולתקן, לשפר ולרפא היא חיונית בשיפור מצבו של האדם ומשמשת כתנאי לכל תהליך של בריאות ואחלמה.


  • הקושי המרכזי בלאגד חומרים הוא למצוא את החלק בתוך השלם ואת השלם בתוך כל חלק. כאשר מנסים להבין את התאוריות של הרפואה הסינית – מזהים מכלול של ידע מורכב, אלפי שנים של עשייה, דעות והשקפות שונות על כל דבר – החל מהמקור למחלות ועד למתי ואיך העובר מקבל את איכויות הנשמה ברחם אימו. הסינים – מזכירים קצת יהודים בהקשר הזה – שני סינים – שלושה בתי מדרש.

    מי שחווה מלחמה – הזהיר מהחיצון, מי שחווה רעב – שיבח את האדמה ומי שנכווה ברותחין – נזהר בצוננין. כך, צמחו להם בתי ספר שונים, באזורים ובתקופות שונות והשפע הזה העיד יותר מכל על התוכן והעומק.

  • בעיה מרכזית בכתיבת הספר הייתה המעבר של הידע הקדום.

    סחורות העוברות ממקום למקום, טבען וטעמן אינו משתנה. לא כך עם רעיונות ומחשבות. הידע הסיני שעבר למקומות אחרים במזרח וכמובן למערב, תמיד עבר אדפטציה למקום שקלט אותו. כך כומר צרפתי בשם קלוד לאר יכתוב על הנשמה האלוהית הקורנת באדם וסינולוגית אמריקאית אתאיסטית ממוצא גרמני בשם סבין ווילמס תכתוב על הנשמה כאומנות הזטיפוח החיים.

    בחרתי להביא בספר מנעד רחב של רעיונות כאלו ולהציג השקפות מגוונות כדי לשקף נושא זה.

  • דבר נוסף, בזמן הכתיבה עמדה לנגד עיניי משנה אחת ופרשנות אחת: המשנה במסכת קידושין אומרת: "טוב שברופאים - לגיהנום. והכשר שבטבחים - שותפו של עמלק" וישנם המון פרשנויות המזהירות את הרופא מאבחנה לא נכונה, טיפול שגוי, הבטחות שווא, בטחון יתר וכו'. אבל הפרשנות שאני הכי אוהב היא פרשנות חסידית המבוססת על  אמירתו של "האש קודש" הרבי קלונימוס קלמיש שפירא האדמור מפיאסצנא.

    הרב המיוחד הזה, שנרצח עם קהילתו בגטו ורשה כתב ""רבי שאינו מוכן לילך לגיהינום כדי להציל חסיד שלו מרדת שחת אינו רבי כלל".  בכך סימן הרב הגדול הזה גם את תפקידו של המטפל הטוב והוא להיות מסוגל להיכנס אל נפשו של אדם, להבין ולהכיר במציאות חייו של המטופל, וכך מתוך התבוננות בגיהינום החולי והחסר לבקש וליצור את הטיפול הנכון המרפא והמבריא.

    הטוב ברופאים לדידו, הוא לא זה שדינו לגיהינום אלא זה שיכול להיכנס ולהבין את גיהינום החולי והסבל של מטופליו. אני מקווה שספר זה יעזור ולו במעט בנושא זה למטפלים ברפואה הסינית.